לשון פניה

מצאתי את עצמי שואלת שוב ושוב, האם, היות והטקסט הראשון פונה לקהל המורכב מ-90% נשים עליי להשתמש אך ורק בלשון נקבה? האם שני הגברים שיקראו את הטקסט הזה לא יעלבו? ולחילופין, האם שני הגברים הללו מצדיקים שימוש בלשון זכר רבים? ומצד שני, האם לא זה מה שקרה מאז ומתמיד, כשנשים נאלצו לקבל על עצמן פנייה בלשון זכר מתוך הנחה שהם הרוב?

ומה לגבי הטקסט השני, זה שפונה לכלל האוכלוסייה?

רבים? יחיד? זכר? נקבה?

נשארתי מבולבלת.

בייחוד שגם האקדמיה ללשון העברית נשארה מאד עמומה בהקשר הזה.

אז החלטתי לעשות סקר קצר.

שאלתי את העוקבים שלי איזו לשון פניה "יורדת טוב יותר בגרון"? והאם בכלל יש בעיניהם.ן חשיבות לחוקי הלשון והאקדמיה מהבחינה הזאת?

אני מוכרחה להודות שהתגובות די הפתיעו אותי.

הרוב הגדול של המגיבים העדיף שימוש פשוט ומסורתי בלשון זכר רבים. שמחתי לגלות שבתוך כל הבלבול, ישנה עדיין חשיבות לשימוש בשפה התקנית. ועדיין, התחושה שיש ואפשר למצוא פתרון אחר, מתקדם יותר, לא הרפתה ממני. אז המשכתי לחקור עוד קצת ואולי אולי מצאתי כמה פתרונות שיכולים לתת מענה בלא מעט מקרים בהם עדיין ישנה התלבטות.

והנה הם:

1. לשון עבר יחיד – חשבת על זה פעם שאם כתבת בלשון עבר בעצם פנית לשני המינים? ראית כמה זה פשוט
2. לשון רבים עתיד – אם נחשוב לרגע, נוכל לכתוב משפטים שלמים על מה שנעשה מחר, על איך נרגיש, מה נאכל, מה נשתה, מבלי שנפגע באף אחד.
3. כף סופית, גוף שני – אני יכולה לשבת איתך שעות ולהסביר לך איך אפשר לכתוב מאמר שלם רק על עצמך. אולי אפילו גם על אח או אחות שלך, מבלי לקחת ממך את הכבוד או את המקום המגיע לך.
4. שם הפועל – אם נשתמש בשם הפועל יהיה לנו הרבה יותר קל לחשוב ולכתוב בצורה הנכונה מבלי לחשוש לעשות את הדבר השגוי. 

בסופו של דבר, בכל פעם שאני מתלבטת, אני קודם כל שואלת את הלקוח או הלקוחה שלי מהם מעדיפים. מיהו הקהל שלהם ומה ישקף בצורה הטובה ביותר את לשון הדיבור שלהם.

אם אני כותבת טקסטים עבור עצמי, אני מנסה לשלב את הטריקים הנחמדים הנ"ל ובעיקר לגוון בלשון הפנייה.

אבל תשובה חד משמעית באשר למה נכון או לא נכון – אני חוששת שטרם מצאתי.